מלחמות יהודה: הבעיות של "טוסקנה הישראלית"

המועצה האזורית הגדולה במדינה, מטה יהודה, חולמת להיות יעד נחשק. עד שזה יקרה היא מתמודדת עם שחיתות, תיירות שלא מגיעה וסכסוכים עם הערים השכנות - בית שמש וירושלים - שרוצות לנגוס בה, ולהתרחב על חשבונה


ישיבת המועצה האזורית מטה יהודה, שהתקיימה ביום שני ה-13 במאי, התארכה מעבר לרגיל. השעה היתה כמעט 22:00, זוכרים המשתתפים, כשגזבר המועצה, משה אוחיון, קם לשאת את נאומו הנרגש על מנוע הצמיחה הגדול שיתחיל בקרוב לפעול כאן ממש, מתחת לרגליהם של חברי המועצה השואלים כבר את נפשם לישון. "אנחנו הולכים למהלך גדול מאוד של ביוב", פתח אוחיון ואמר, "הביוב שמגיע ליישוב הוא מנוע צמיחה לכל יישוב ולכל המועצה".

עוד הוסיף אוחיון כי "יישוב שעושים בו ביוב יכול לעשות מיד הרחבות. מסחר ותיירות נכנסים, ואפשר להקים בתי מלון. יזמים מנסים להיכנס לישובים שלנו, אבל הם לא יכולים לעשות את זה בלי מערכת ביוב. אני חושב שזאת מהפכה שקטה: לא רואים אותה כי היא מתרחשת מתחת לאדמה, אבל השינוי שהיא גורמת גדול מאוד". לאחר מכן עבר אוחיון לתיאור מייגע של דרכי המימון הנפתלות של הפרויקט האזורי, הדורש עשרות מיליוני שקלים במימון בנקים, היטלי פיתוח שמושתים על התושבים ותמיכה ממשלתית קפוצת יד.

קשה אולי להאמין, אבל 12 מיישובי המועצה האזורית מטה יהודה אינם מחוברים כלל לרשת ביוב. במקום מערכת מודרנית לפינוי השפכים, חפורים ביישובים בורות ספיגה, שתכולתם נשאבת מדי פעם, לאחר שחלק ממנה מחלחל ומזהם את הקרקע ואת מי התהום. ספק אם מערכת הביוב החדשה תהיה מנוע צמיחה חזק מספיק כדי לשנות את גורלה של המועצה האזורית המאוכלסת ביותר במדינה.

מטה יהודה היא מועצה אזורית המאגדת 57 יישובים במורדות הרי יהודהמערבית לירושליםזהו אחד האזורים היפים בישראל, שהצליח לשמר את טבעו דווקא בזכות דלותם של חלק מהיישובים והפיגור בתשתיות. הכבישים הצרים והמסוכנים המתפתלים בין ההרים המיוערים, מגוון החי והצומח והאקלים היבש והקריר יחסית - מושכים לכאן בימים יפים עשרות אלפי מטיילים, רוכבי אופניים ורצים. ואולם, המשיכה התיירותית הזאת רחוקה עדיין מלהפוך ליוזמות תיירות רווחיות.

המספר הרב של היישובים גורם גם למגוון גדול באוכלוסייה. ביישובי המועצה מתגוררות משפחות דלות אמצעים הנשענות על הכנסות מקצבאות, לצד אנשי עסקים מצליחים שבנו על נחלות היישובים בתי מידות. במועצה ניתן למצוא פוליטיקאים לשעבר כמו אהוד אולמרט ואברהם בורג, פקידי מדינה בכירים ורופאים מהבורגנות הירושלמית, וגם 12 קיבוצים ויישובים קהילתיים, שני יישובים ערביים (עין נקובא ועין ראפה), יישוב שיתופי נוצרי (יד השמונה) ויישוב ערבי-יהודי (נווה שלום). בקרוב צפויה המועצה להעניק היתרי בנייה ליישוב חדש בתחומה, גבעות עדן, שמקים היזם ג'ק ליבוביץ.

מרבית היישובים במועצה הם מושבי עולים ששמותיהם אינם מוכרים לרוב הישראלים. הגרעין הקשה מורכב ממושבים שהוקמו בחיפזון לאורך קו שביתת הנשק הבלתי אפשרי, ששורטט לאחר מלחמת השחרור. אלפי עולים פוזרו בין היישובים, חלקם על חורבות כפרים פלסטיניים, במאמץ למנוע את שובם של בעלי הבתים והקרקעות. באין קרקעות ראויות לעיבוד, נבנו במושבים לולים שהיו פרנסתם העיקרית של מושבי המועצה, לצד עבודות דחק בקרן הקיימת.

היישובים הסמוכים לירושלים נהפכו לפרברי יוקרה לבעלי אמצעים. היישוב צור הדסה התרחב עד שלא ברור מדוע אינו מוכרז רשות מקומית נפרדת. אבל עשרות מושבים אחרים נותרו מאחור. האוכלוסייה הוותיקה מזדקנת ונעלמת, הצעירים עוזבים ללימודים ותעסוקה וחלק מהתושבים מנסים להיאחז בצפרניים: צימר למטיילים ששבעו מהגליל, מסעדה מול נוף ההר, לול שהוסב למחסן לוגיסטי מתחת לאפן של הרשויות. בשנים האחרונות ניהלה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מלחמת חורמה בלולים שנהפכו מחסנים מניבי שכר דירה, ובצדק: מרכז לוגיסטי מחולל תנועת משאיות שתשתית היישובים אינה בנויה עבורה. לעומת זאת, הציעה הרשות להקצות 60 דונם בכל יישוב לבניית עסקים שמתאימים יותר לאזור, כמו יקבים או בתי הארחה. אבל לעת עתה לא הוגשו ולא אושרו תוכניות לשטחים אלה.

המועצה גם סבלה במשך שנים מניהול גרוע ופרשיות שחיתות. באוקטובר 2018, לפני הבחירות האחרונות, הורשע ראש המועצה הקודם, משה דדון, בעבירות שוחד ונדון למאסר. בבחירות שנערכו זמן קצר לאחר מכן נבחר יו"ר מועצה חדש, ניב ויזל, חבר קיבוץ נתיב הל"ה, המנסה כיום להוציא את המועצה האזורית לדרך חדשה. "התוכנית שלי היא שמטה יהודה תהיה הטוסקנה של ישראל: נכריז על המועצה כאזור יין. אנחנו מנהלים שיחות להכרזה גם על תקינה למותג יין מהאזור, כמו שמקובל לגבי יינות מבורדו בצרפת או יין קיאנטי האיטלקי", הוא אומר. בשנים האחרונות קמו במטה יהודה עשרות יקבי בוטיק, שמספרם מגיע כבר לכ-40, וכן כשלושים מבשלות בירה. היקב הוותיק ואולי המפורסם מכולם הוא קסטל שברמת רזיאל.

קידום התיירות כענף מוביל הוא רעיון מעניין אבל מאתגר לגבי אזור כהרי יהודה. זהו אתר טיולים נפלא, אבל הקירבה שלו לגוש דן וירושלים מאפשרת לתיירים מקומיים וזרים ליהנות מקסמיו מבלי להתגורר במקום, ומטייל שאינו שוהה בשטח המועצה לפחות לילה אחד לא מכניס כסף לתושבים ולקופת המועצה. בקיבוצי האזור יש בתי הארחה, וביישובים אחרים יש צימרים שלא הצליחו להתפתח לענף של ממש. יש גם כמה עשרות מסעדות, שהידועה שבהן היא רמה שבישוב נטף.

להציל את בית שמש

בתחום המועצה האזורית, ליד בית שמשמשגשג באחרונה מרכז תעסוקה גדול, הר טוב. במשך שנים התקשו בית שמש הסמוכה והמועצה האזורית לאייש את אזור התעשייה החדש, הר טוב ב'. אבל אופנת המחסנים הלוגיסטיים והרחבת כביש 38 המחבר את כביש מס' 1 לצומת הר טוב שינו את התמונה.

אזור התעסוקה החדש זינק לצמרת אזורי התעסוקה המבוקשים במדינה, ו-600 הדונם של האזור החדש אוכלסו סופית באחרונה. עסקת הענק האחרונה בשטח המועצה הביאה אליה את החנות החמישית של איקאה בישראל. החנות הענקית אמורה להיפתח על אדמות המושב אשתאול בתחילת מארס 2020, ולהעסיק כ-400 עובדים. "בהתחלה הם רצו להקים את החנות בירושלים, באזור מלחה - אבל נתקלו שם בביורוקרטיה. אצלנו האישורים עברו מהר", מספר ויזל, בגאווה. "אנחנו הוכרזנו על ידי משרד הכלכלה כרשות הכי ידידותית לעסקים קטנים".

בניגוד למפעלים ומרכזי היי-טק, המרכזים הלוגיסטיים והמחסנים באזור התעשייה החדש אינם מספקים תעסוקה רבה לעובדים מהאזור, אבל הם מהווים מקור לתשלומי ארנונה והכנסות ממכירות שטחים. המרכזים בהר טוב משלמים ארנונה על פי תעריף של 110 שקל למ"ר - יותר מכל מפעל ועסק אחר.

אזור התעשייה חשוב למועצה, שכן הארנונה מהווה 40% מהכנסות הארנונה שלה. בשנה האחרונה נהפך מקור ההכנסה הזה לסלע מחלוקת בין השותפים בשטח, בית שמש והמועצה האזורית. בית שמש היא העיר הגדולה והשכנה המרודה של המועצה האזורית. מאחורי הקלעים, במשרד הפנים, נרקמות תוכניות לנשל את מטה יהודה מחלקה באזור התעשייה המכניס, ולהעביר אותו לבעלותה המלאה של בית שמש.

אם תמומש התוכנית - יאבדו למטה יהודה הכנסות שנתיות של עשרות מיליוני שקלים בשנה, ועמן כנראה התוכניות להדביק את פערי התשתיות בין יישובי המועצה לרמת התשתיות במרבית אזורי המדינה. הנימוק הרשמי להצעה: מועצות אזוריות הן התאגדויות של יישובים חקלאיים והן מחויבות לפתח בתחומן שימושים חקלאיים. הסיבה האמתית לדרישה, היא ניסיון להעביר לבית שמש הכנסות שימנעו את קריסתה הכלכלית.

עם גירעון של 100 מיליון שקל, בית שמש נמצאת על סף קריסה תקציבית, ולמרות זאת נבנות בעיר עוד אלפי דירות של מחיר למשתכן. התוכניות הממשלתיות אמורות להזניק בעשורים הקרובים את העיר מ-130 אלף תושבים לחצי מיליון תושבים, מהלך שעלול, לדעת גורמי תכנון, להביא לקריסה מוחלטת של העיר.

הסכסוך על הארנונה המכניסה של אזור התעסוקה נמשך כמעט עשר שנים. עיריית בית שמש, בתמיכת משרד השיכון והבינוי, תובעת לספח אליה כל שטח שהמועצה האזורית אינה עושה בו שימוש חקלאי או דומה לו. ב-2011 נחתם בין הצדדים הסכם מחייב שאמור היה לשים קץ לסכסוך הגבולות: אזור התעשייה המכניס חולק בין הצדדים שהתחייבו לא לערער על ההסכם במשך 15 שנים לפחות. למעט מחלוקות קטנות שנגרמו כתוצאה מעובי הטוש שבאמצעותו סומן גבול גביית הארנונה, לא נרשמו תקריות מיוחדות - עד באחרונה.

צמצום שטחי החקלאות פינה שטחים עצומים, חלקם בקרבת ערים הנזקקות לקרקעות להקמת מגורים ואזורי מסחר ותעסוקה. למועצות האזוריות והיישובים אין צורך בשטחים לשימושי חקלאות, אבל כשמדובר בשטחי תעסוקה רווחיים, הן מנסות לשמור עליהם או לפחות להגיע להסדרים נדיבים של הכנסות מארנונה. האינטרס הכלכלי מלווה לא פעם בנימוקים ערכיים של הגנה על הסביבה ושמירת אופי הסביבה הכפרית.

"צריך להגיד את האמת", אומרת עליזה בלוך, ראש העיר בית שמש. "אין צדק בחלוקת השטחים בין הרשויות העירוניות למועצות האזוריות. אין סיכוי שנשרוד כלכלית אם לא נקבל שטחים נוספים. אנחנו אמנם מתכננים לפתח עוד ארבעה אזורי תעשייה, אבל גם אם נשווק את כל השטחים המתוכננים לא נכסה אפילו רבע מהצרכים של העיר".

בתחילת השבוע נפגשו יו"ר המועצה ויזל וראש העיר בלוך בניסיון למצוא נוסחה שתמנע את הצורך בהחלטה רשמית של ועדת הגבולות הממשלתית, שצפויה לנטות לטובת בית שמש. "אין בינינו מלחמה. אנחנו מנסים להגיע להסכמה ברוח טובה", אומרת בלוך, וראש המועצה ויזל מבקש שהמחלוקת לא תוצג כעימות. "אנחנו שכנים ונמצא דרך לשתף פעולה בעתיד. הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע ביישובי מטה יהודה", מצהירה בלוך.

לא רק בית שמש מנסה לזנב בהכנסות המועצה, שעדיין מצליחה לסיים את השנה באיזון. גם קרית יערים, שנמצאת מצדו השני של כביש 2, פנתה למשרד הפנים בבקשה לספח אליה את מתחם האולפנים גלובוס גרופ שבנוה אילן, המשרת בין היתר את ערוץ 2. קרית יערים הוא יישוב חרדי שאין לו כמעט שטחי תעסוקה שמהם אפשר לגבות ארנונה רווחית.

חילופי אש עם ירושלים

במטה יהודה מתאמצים לגמד את המחלוקת עם השכנים מבית שמש, אבל תוכניות הדיור הממשלתיות והניסיון של ערים לגדול על חשבונה של המועצה, מובילים לחילופי אש כבדים בחזיתות אחרות. מהנדסת המועצה, מיכל נאור-ורניק, לא חוסכת בביטויים קשים כשהיא מדברת על תוכנית "רכס לבן"התוכנית להרחבת ירושלים ובניית כ-4,000 דירות במורדות המערביים של הרי יהודה, עמוק אל תוך גבולות המועצה.

התוכנית מעוררת התנגדות עזה, בעיקר בקרב ארגוני הגנת הסביבה, שמזהירים מפני אובדן של שטחי טבע המהווים בית גידול לבעלי חיים וצמחיה. האינטרסים של המועצה האזורית מורכבים יותר. בוועדת הגבולות שדנה בהצעות להרחבת גבולה של ירושלים, אמרו נציגי המועצה שהיא תיפגע כתוצאה מאבדן הכנסות ארנונה בשטחים שיועברו לעיר.

"לירושלים יש מספיק שטחים לגדול באמצעות התחדשות עירונית, אבל קל יותר לספח שטחים חדשים", אומרת נאור-ורניק. אבל התוכנית פוגעת לא רק במטה יהודה, אלא גם בתושבי ירושלים: במקום לעשות התחדשות עירונית ולחדש את שכונות גוננים (קטמון) - הם יוצאים מהעיר ובונים שכונות חדשות. המתכננים מדברים על דיור בר השגה, אבל זו תהיה בנייה יקרה, שלא תתאים כלל לדיור זול לצעירים".

חלק משמעותי מהבנייה ברכס לבן נועד דווקא לקדם התחדשות עירונית: היזמים שיבצעו את תוכנית ההתחדשות יקבלו תמורה באמצעות שטחי בנייה.

"השכונה - או אם לדייק, בהתאם למאפייניה הטופוגרפיים, מורדות אורה ועמינדב - הכוללת כ-5,300 יחידות דיור ומקודמת במוסדות התכנון בנימוק חדש שהוצמד לה בדיעבד, של הצורך ב'קרקע משלימה' להתחדשות עירונית, מהווה באופן אבסורדי עוד פגיעה בסיכוייה של התחדשות עירונית אמיתית בירושלים. השכונה העתידית פוגעת פגיעה אנושה בערכי טבע חשובים מאין כמותם ובמרחב הפתוח הסובב את ירושלים, תוך שהיא חורגת מתוכנית המתאר המחוזית שאמורה להגדיר את 'גבולות העיר'. התוכנית אינה מכבדת את המרחב הכפרי והיישובים הכפריים, פוגעת בקיומם כמכלול כפרי מוגן, סותרת את תמ"א 35 ומגיעה ממש עד לפתחי הבתים של המושבים הסמוכים", אומרת ורניק-נאור.

להתראות צור הדסה

ורניק־נאור אינה רוצה להצטייר כעוינת למשימה הלאומית של הגדלת היצע הדירות. בחלק מיישובי המועצה אושרו בעבר הרחבות, שאיפשרו להציע מאות בתים צמודי קרקע לאוכלוסייה חדשה. הקרקעות שווקו בהצלחה, אבל יצרו לא מעט בעיות ומתחים חברתיים. התושבים החדשים לא נהפכו לחלק אינטגרלי מחיי הקהילות. כיום יש התנגדות להמשך תוכנית ההרחבות ובמועצה מחפשים תחליפים: "כולם מדברים על התחדשות עירונית. אנחנו מתכננים התחדשות כפרית - שהיא חשובה לא פחות", אומרת נאור-ורניק.

עוד הוסיפה כי "במסגרת תוכנית האב החדשה יזמתי תוספת של יחידת מגורים נוספת בכל נחלה. מדובר בתוספת משמעותית של 2,500 יחידות דיור בשטחי המועצה, מספר דומה למספר יחידות הדיור שרוצים לבנות בשטח שמבקשים להפקיע מהמועצה במסגרת תוכנית רכס לבן. הצעתי גם שביישובים הקרובים לעיר נאפשר לבנות יותר יחידות דיור. לשכת התכנון התנגדה להצעה הזאת, כי הם רוצים ממילא ליעד את השטחים הקרובים לעיר לבנייה צפופה יותר".

בצד המאבק נגד קריעת שטחים מהמועצה, פנו אנשי מטה יהודה למשרד הפנים דווקא בבקשה לנתק מהמועצה את היישוב צור הדסה. מה שהיה בעבר יישוב חקלאי קטן הוא מזמן יישוב עירוני לכל דבר, שבו נבנות 1,100 יחידות דיור חדשות שיגדילו את מספר תושביו ליותר מ-10,000. האוכלוסייה החדשה שזורמת ליישוב הקטן והנעים כבר הקפיצה את הדירוג הסוציו-אקונומי של המועצה האזורית כולה, ומשרד הפנים צימצם בהתאם את התמיכה בה: "ההגדלה של צור הדסה לא נותנת לי כלום", אומר ויזל. "אני צריך לבנות עוד בית ספר ושבעה גני ילדים, בעוד משרד הפנים קיצץ בתמיכות 20 מיליון שקל בגלל שהדירוג הסוציו-אקונומי עלה מ-6 ל-7. יש פה אמנם תושבים מבוססים, אבל גם כפרים ערביים בתחתית הדירוג".

בית שמש וירושלים צריכות להתרחב. חלק מהיישובים שלכם נהפכו לשכונות של הערים. למה שלא תכירו במציאות?

"שטחי המועצה האזורית, עם היערות והשדות שלה, הם הריאה הירוקה של גוש דן וירושלים. גם הערים זקוקות לנו, שנישאר ירוקים".

*הכתבה מתוך עיתון TheMarker | נכתבה ע"י הדר חורש.