יום הזיכרון הבינלאומי לשואה ולגבורה

השבוע צוין יום הזיכרון העולמי לשואה ולגבורה. ארבע ניצולות שואה המתגוררות במועצה, סיפרו מנקודת מבט אישית על החוויה המטלטלת שהשפיעה על חייהן וגם מבקשות להעביר, כל אחת בדרכה, מסר חשוב לדור הצעיר. ראש המועצה האזורית מטה יהודה, ניב ויזל: "יש חשיבות רבה בהכרת ה


יוליה גייסינסקי (80)

מהם הזיכרונות שלך מהשואה ?
"כשהייתי בת 10 חודשים פרצה המלחמה, גרתי באוקראינה עם הוריי בעיירה קריבוי רוג. אבי התגייס לצבא הסובייטי כאשר פינו אותי, את אמי וסבתי לאוזבקיסטן, שהייתה חלק מברית המועצות. אמי ילדה את אחי שם, באוזבקיסטן. אינני זוכרת כל כך הרבה משם ומהדרך שעברנו, כי אמא שלי וסבתא לא אהבו לדבר על זה. היה להם קשה עם כל הזיכרונות האלה...באוזבקיסטן, חיינו יחסית טוב ביחס לשאר המפונים, המשפחה שחיינו בה עזרה לנו. בשנת 1944 חזרנו לאוקראינה, ששוחררה מהנאצים ושם פגשנו את אבא שלי".

מה מסמל עבורך יום הזיכרון הבין לאומי לשואה ?
"אלו ימים נוראים, שכבר משנת 1933 באירופה התחילו תהליכים שאנשים פשוט התעללו באנשים אחרים ולא ראו בהם כשווי ערך ואני חושבת שאלו דברים שלא צריכים לחזור לעולם! אני חושבת שילדים לא צריכים לחוות אירועים כאלה בחיים שלהם. לכן, מאוד חשוב שאנשים יכבדו אחד את השני – לכל אדם יש ערך. אני מכירה אנשים רבים מכל מיני ארצות בעולם שחלקם לא יהודים והרבה אנשים שם אמפתיים למה שקרה ליהודים בזמן השואה והם יודעים על כך ולא שוכחים את זה, מאוד חשוב לא לשכוח!".

מה המסר שלך לדור הצעיר?
"אני רוצה שאנשים ישמרו על שלום בעולם ושהימים הנוראיים של השואה והמלחמה לא יחזרו. אני מאחלת לכל הצעירים רצון למידה, קבלת השכלה, התמחות ודבקות במטרה בתחום שבחרו וגם לאחל להם רצון להקשיב ולהתחשב בדור המבוגר יותר (הורים, סבים, סבתות). לדור המבוגר יש הרבה חוכמה וידע שהם מוכנים ורוצים להעביר לדור הצעיר. ברור שלדור הצעיר יש את התקופה והדינמיקה משלהם אבל גם לנו יש הרבה מה לתת".

מה גורם לך להנאה ?
"אני מלאת שמחת חיים, אוהבת אנשים, לבלות עם הנכדים והילדים שלי, לבוא למועדון הוותיקים שבצור הדסה, אוהבת את החברות במועדון, לטייל, טבע, לקרוא ספרים, לעשות ספורט, לצייר, אוהבת אנשים ואת החיים!".

יוליה

ורה מינייב (94)

מהם הזיכרונות שלך מהשואה ?
"נולדתי בעיר וורונז', רוסיה. בשנת 1941 הייתי בת 14, עד קיץ 1942 גרנו בשקט יחסי אבל אז הנאצים נכנסו לעיר והיא הייתה תחת השלטון הנאצי. לפני כניסתם לעיר היו הפצצות קשות ובמהלכן נשרפה כל העיר שהייתה בנויה ברובה מעץ. גם הבית שלנו נשרף ולכן עברנו לגור במרתפים. בסתיו 1942 אני ואימי ברחנו מהעיר השרופה והתחלנו לנדוד ברחבי רוסיה המערבית, מכפר לכפר, כדי להסתתר. בזמן הזה לא הייתה אפשרות ללמוד והייתי עסוקה במשק הבית. בפברואר 1943 הגענו להרי אורל - כל הדרך עשינו ברגל למרות החורף המושלג והקר. שם אמא שלי התחילה לעבוד כרופאה ברכבת רפואית של הצבא הסובייטי וכך, בהדרגה, עברנו לעיר פרם והצטרפנו לקרובי המשפחה שלנו והמלחמה הסתיימה".

מה מסמל עבורך יום השואה הבין לאומי?
"השואה עצמה מסמלת עבורי הרס של החיים הרגילים, של כל החיים בכלל.זה גם מזכיר שהימים הנוראים האלה לא צריכים לחזור לעולם, שהיום הזה הוא נקודה כזאת, שתמיד מפנה אותנו לאירועים של התקופה ההיא ומזכירה שאלו דברים מאוד חשובים ושאנשים לא צריכים לסבול מאירועים כאלה".

מה המסר שלך לדור הצעיר?
"אני רוצה לאחל שאושר והודיה תמיד יהיו עם הדור הצעיר. שלא יעברו אף פעם את האירועים שהדור שלי עבר ושיעריכו את מה שיש לכם ויהיו מאושרים מתוך ההבנה הזאת".

מה גורם לך להנאה ?
"מפגשים מועדון הוותיקים שבו הכרתי הרבה חברות חדשות. אני אוהבת לקרוא ספרים, לגדל פרחים, להכין עוגות ולארח את החברות שלי".

ורה

אללה טרויצקי (80)

מהם הזיכרונות שלך מהשואה ?
"נולדתי במוסקבה ובתחילת המלחמה הייתי בת שנה. אבא שלי נאלץ להישאר במוסקבה תחת ההפצצות והצליח לשלוח אותי ואת אמא שלי לכפר סובצ'ה. הדרך הייתה מאוד מאוד קשה. נסענו עם הרבה אנשים אחרים ברכבת שהייתה מיועדת לבהמות. כל הדרך היתה צפיפות נוראה, אנשים חיו בתת - תנאים ועם תינוקת היה עוד יותר קשה. החיים במקום שהגענו אליו היו קשים מאוד, לא היה אוכל ואמא שלי הייתה אוספת פירות יער ונותנת לי כדי לשרוד. לבסוף חליתי, הייתי ממש על סף מוות. כך שרדנו עד 1943, אז היה אפשר לשוב למוסקבה והיה בטוח שהנאצים לא יכנסו לשם. אבא הגיע לקחת אותנו מהכפר וחזרנו ביחד".

מה מסמל עבורך יום השואה הבין לאומי ?
"היום הזה מבחינתי מזכיר לכולם שצריך לכבד אחד את השני, לעזור אחד לשני ותמיד לזכור שצריך לחיות בשלום. לשלום יש ערך מאוד חשוב בחיים של האנשים".

מה המסר שלך לדור הצעיר?
"אני רוצה לאחל לדור הצעיר שישמרו על השלום. שילמדו וירכשו השכלה ובעזרתה יתרמו למדינה ולסובבים אותם  - הקרובים והרחוקים".

מה גורם לך להנאה?
"אני אוהבת לצייר, מאוד קשורה לעולם התרבות - אוהבת תערוכות, קונצרטים, ספרות. אוהבת גינון - מטפחת את הגינה שלי. חשוב לי מאוד להיות מעודכנת בחדשות".

אמה

אמה גרצ'יקוב (84)

מהם הזיכרונות שלך מהשואה ?
"ב-1941 גרתי עם משפחתי בבלרוס, הייתי בת ארבע כשהנאצים התחילו בהפצצות קשות על העיר, זה היה ממש בתחילת המלחמה. הורי, אני ושתי אחיותיי הצלחנו לברוח ברגל מבלרוס. עוד לפני שברחנו, אמא שלי נפצע בעיניים קשות מההפצצות ונותרה עיוורת כל חייה. אחרי שברחנו ברגל אלפי קילומטרים בתוך מספר חודשים, הצלחנו לעלות לרכבת, כל זאת תחת הפצצות של הנאצים. הזיכרון הכי קשה שלי זה ההפצצות והחיים המאוד קשים שעברנו. אחותי הגדולה נאלצה לעבוד במשך חודשיים מבלי לצאת מבית החרושת הצבאי וחלתה מאוד עד שכמעט נפטרה. חיינו בתת תנאים, מאחר והיינו בעיר שבה היו פליטים רבים ולא היה מספיק מקומות מגורים. אנשים מקומיים ניסו לעזור במה שיכלו, אבל גם הם חיו בעוני רב".

מה מסמל עבורך יום השואה הבין לאומי?
"זהו יום שצריך להזכיר לנו את כל הקורבנות והאירועים שעבר העם היהודי בזמן השואה. זה יום שצריך להזכיר לנו לשמור טוב טוב על השלום, כדי שהאירועים הקשים ההם לא יחזרו לעולם".

מה המסר שלך לדור הצעיר?
"על מנת שלא תיקלעו לסיטואציה שאנחנו היינו ועל מנת שלא תצטרכו לחוות את האירועים הקשים שאנחנו עברנו- אתם צריכים להילחם עבור זה. מה בדיוק אתם צריכים לעשות? אתם צריכים לחשוב לבד והאחריות בידיים שלכם".

מה גורם לך להנאה ?
"אני מאוד אוהבת ילדים, אוהבת לשחק עם הנכדים וללמד אותם אנגלית, התחלתי ללמוד עברית במועדון הוותיקים שלנו ואני אוהבת את זה מאוד. אני אוהבת להתעדכן בספרות עולמית מודרנית בנושא של נשים/פמיניזם וספרות היסטורית, אוהבת מאוד מוזיאונים והרצאות".

אללה

צילום: Ola & Pavel photography